<h1>ספר הנייר הלכ' איסור ביאה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הבא על אחת מכל העריות במזיד חייב כרת שנ' [ויקרא י"ח] כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות, שניהם הבועל והנבעלת, ואם היו שוגגין חייבין חטאת קבועה. ויש מן העריות שהוא במיתת ב"ד יותר על הכרת שהוא שוה בכולן, אותן העריות שיש מיתת ב"ד אם היו שם עדים והתראה ולא פירשו ממעשיהם ממיתין אותן במיתה האמורה בתורה, ואפילו היה העובר תלמיד חכם אין ממיתין אותו ולא מלקין אותו עד שתהיה שם התראה שלא נתנה התראה בכל מקום אלא להבחין בין שוגג למזיד.
<h2>דף ה.</h2>
אשכחן בת בתה ובת בנו ובת בתו, בתו גופי' מנלן גמרי' אנוסה מנשואה בגזירה שוה, גבי אנוסה כתיב [ויקרא י"ח] כי ערותך הנה, וגבי נשואה כתיב [שם] שארה הנה זימה היא, מה הנה דנשואה בשריפה אף הנה דאנוסה בשריפה. ורב יצחק בר אבדימי למד בג"ש נאמר כאן בפרשת אחרי [שם] גבי בת בנך ובת בתך כי ערותך הנה ונאמר אשה ובתה את בת בתה ואת בת בנה לא תגלה ערותה שארה הנה זימה היא, מה להלן עשה בתה כבת בתה וכבת בנה אף כאן עשה בתו כבת בתו ובת בנו, ומה הנה האמור באשה ובתה זימה עמו, אף הנה האמור בבת בנך כאילו זמה עמו, ומעתה נלמד עונש שריפה, זימה האמור כאן זימה האמור בפרשת קדושים דכתיב [שם כ'] באש ישרפו אותו ואתהן ולא תהיה זימה בתוככם, מה זימה האמור להלן בשריפה דכתיב באש ישרפו אף זימה האמור כאן בשריפה. והיא תשובה והוכחה לאומרי' שאין תורה שבעל פה מפי הגבורה דא"כ היכן אשכחן איסור בבתו. ונדה אע"ג דכתיב בה כרת אין הולד ממזר, דתנן הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר.
<h2>דף יט:</h2>
המכניס ראש עטרה בלבד הוא הנקרא מערה מלשון [ויקרא כ'] את מקורה הערה, והמכניס את כל האבר הוא הנקרא גומר. וכל הביאות האמורות אחד המערה ואחד הגומר, ואע"פ שלא הוציא שכבת זרע שפירש ולא גמר כיון שהכניס העטרה נתחייבו שניהם כרת או מיתה או מלקות או מכת מרדות, בין שהיו שוכבין בין שהיו עומדין, על הכנסת עטרה הוא החיוב. כל הבא ביאה אסורה בלא קושי או שהיה האבר שלו מדולדל כמו אבר המתים כגון החולים או מי שנולד סריס כך שמו סריס חמה אעפ"י שהכניס האבר בידו אינו חייב לא כרת ולא מלקות ואין צריך לומר מיתה שאין זה ביאה אבל פוסל הוא מן תרומה וב"ד מכין את שניהם מכת מרדות. הבא על אחת מן העריות במתעסק אעפ"י שאין כוונתו לכך חייב, וכן בחייבי לאוין ובשניות, אבל הבא על ערוה מן העריות והיא מתה פטור מכלום ואין צריך לומר בחייבי לאוין שהוא פטור. והבא על הטריפה או ששכב עם בהמה טריפה חייב הוא אעפ"י שסופו למות מחולי זה ואעפ"י ששחט בה שני סימנים ועדיין היא מפרכסת הבא עליה חייב עד שתמות או עד שיתיז את ראשה.
